תוקפנות סביב אוכל

בוני המתוק שעבר נטישה והתעללות קשה, משתקם סוף-סוף ופותח דף חדש!

בוני הוא פקינז בן 3 וחצי שהספיק לעבור הרבה בחייו הקצרים:

אחרי שהמשפחה שרכשה אותו החליטה למסור אותו, הגיע לבית שבו הוחזק לבד לגמרי על גג חשוף במשך כשנה, ללא מחסה משמש וגשם, ללא האכלות רציפות או טיולים וללא פינוי צרכיו.

דניאל הצילה אותו ומצאה לו בית, ולאחר שתקף את בעלת הבית אימצה אותו אליה.

גם אצלה בוני התנהג באופן הישרדותי-תוקפני, ובמיוחד איבד שליטה סביב אוכל. אי אפשר היה להשאיר בסביבתו אפילו שקית זבל. הוא נהג לאיים, לתקוף ולפצוע את כל מי שהתקרב. מתוך חרדה, סטרס וחוסר אמון כללי התקשה גם ליצור קשרים חברתיים. צורת המשחק שלו הייתה פרועה מדי עבור רוב הסובבים ואנרגיית המשחק שלו הפכה גם היא לתסכול ותוקפנות והשפיעה על שאר חיות הבית, ובמיוחד על ויקה החתולה.

בחודשיים האחרונים טיפלנו בבוני בתהליך שחרור מטראומה, השבת הבטחון העצמי והאמון בסביבה באמצעות שילוב של טרנקיל ותמציות פרחים נוספות, ותמיכה התנהגותית קלה. היום, מלבד הוידאו ההורס הזה של בוני משחק עם חברים, קיבלתי מדניאל את ההודעה הנפלאה הבאה:

"בוני נרגע ממש. אין (כמעט) התקפי זעם. הוא חברותי ומשחק יפה יותר, יודע לנשוך בעדינות ולא כואב. הכלבים האחרים התחילו להתקרב אליו יותר. הרבה יותר. ...עדיין נזהרת עם האוכל, מאכילה אותו בחדר נפרד אבל הוא מסיים לאכול כמה שהוא רוצה ומשחרר, במקום לשבת שעות ליד הקערה. לא להאמין שזה אותו הכלב שהיה לפני."

חיות שעברו הזנחה והתעללות עלולות להמשיך להתנהל ממקום הישרדותי ופגוע גם שנים לאחר הפגיעה הראשונית. כאן נכנס הטיפול הרגשי, ובפרט הטיפול בטראומה, כחלק מתהליך השיקום ומסייע לשחרר את חוויות העבר, ללמוד לתת אמון ולפתוח דף חדש.